1ורוח אחרת אתי בהקדים מאי דקי"ל בי"ד סי' רכ"ט דנדר שהותר מקצתו הותר כלו, והרמב"ן סבר דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו אלא כשניתר על ידי פתח אבל אם ניתר על ידי חרטה לא, ודבר פשוט הוא דלגבי הקב"ה לא שייך פתח, וכן כתב מהרימ"ט בשו"ת י"ד סי' כ"ו ומהרש"א באגדתיה פ' אין עומדין גבי ההיא דאמר רבא ויחל משה שהתיר לו נדרו, וכן בסוף פ"ק דחגיגה הזכיר גבי ה' פתח וחרטה אגב שיטפיה ע"ש, וכתב הרב כנה"ג שם בי"ד סי' רכ"ט הגהות הטור אות ח' דבמתיר מקצתו ומתנה שלא יהא מותר כלו אינו מותר אלא אותו מקצת ותו לא, וראיתי להרב המבי"ט בקרית ספר פ"ו דשבועות שכתב דהא דאין הנודר מתיר לעצמו וצריך אחר שיתיר לו היינו מדרבנן ע"ש, וראיתי בתוספתא פ"ד דנדרים לא יחל דברו שאף חכם אין מפר נדרי עצמו וכן שנינו בספרי לא יחל דברו לא יעשה דברו חולין הרי שהיה חכם לא יפר לו לעצמו, והדין נותן אם מפר לאחרים לא יפר לעצמו ת"ל לא יחל דברו לא יעשה דברו חולין, ומהני בריתות דתוספתא וספרי מוכח דהא דאינו מפר לעצמו הוי מדאורייתא דמפיק לה מקרא, וקשה על הרב הנז' האיך קאמר דאין מתיר לעצמו מדרבנן הוי.
